<h1>איסור והיתר לרבינו יעקב ב"ר משה מבניולש פי"א</h1>
<h2>דף ט.</h2>
ונהגו העם לבדוק בסירכות הריאה יותר משאר טרפות היכולים לבא שתפסל בהם הבהמה, לפי שהוא דבר המצוי. ואחר שמצוי הוא, [הוא] כדבר שנולד בו ספק שצריך (לבאר) [לברר] הספק היכא שיכול האדם לבא לידי בירור. אבל אם אין אדם יכול (לבארו) [לבררו], אחר שנשחטה שחיטה כשרה, בחזקת היתר היא עומדת. וכתב רבינו סעדיה גאון טעם לדבר, כי מן הטבע המיוחד לריאה, שהיא קרה ולחה, כתולדת כיחן וניען של בעלי חיים. לפי שהיא שואבת הליחה הזכה אליה מן האיצטומכא. שכך אמרו חכמים ז"ל [ברכות ס"א ע"ב] ריאה שואבת כל מיני משקין. והיא מרחפת על הלב תמיד להבריח את ההבל הרע מן החום הראוי לה. לפי שהיא גוף מתנודד מההבל. ובשרה מתקבץ. מוציאה האויר ההוא שנתחמם, וחוזרת ומתפשטת כדי לאסוף אויר. תקדיח להנף בו על הלב. ולפיכך אלו חוזרים על כח הריאה אם הוא עומד על בוריו אם לאו. ומי שחותמו אמת ידריכנו בדרך האמת. אמן.
<h2>דף יב.</h2>
ונהגו העם לבדוק בסירכות הריאה יותר משאר טרפות היכולים לבא שתפסל בהם הבהמה, לפי שהוא דבר המצוי. ואחר שמצוי הוא, [הוא] כדבר שנולד בו ספק שצריך (לבאר) [לברר] הספק היכא שיכול האדם לבא לידי בירור. אבל אם אין אדם יכול (לבארו) [לבררו], אחר שנשחטה שחיטה כשרה, בחזקת היתר היא עומדת. וכתב רבינו סעדיה גאון טעם לדבר, כי מן הטבע המיוחד לריאה, שהיא קרה ולחה, כתולדת כיחן וניען של בעלי חיים. לפי שהיא שואבת הליחה הזכה אליה מן האיצטומכא. שכך אמרו חכמים ז"ל [ברכות ס"א ע"ב] ריאה שואבת כל מיני משקין. והיא מרחפת על הלב תמיד להבריח את ההבל הרע מן החום הראוי לה. לפי שהיא גוף מתנודד מההבל. ובשרה מתקבץ. מוציאה האויר ההוא שנתחמם, וחוזרת ומתפשטת כדי לאסוף אויר. תקדיח להנף בו על הלב. ולפיכך אלו חוזרים על כח הריאה אם הוא עומד על בוריו אם לאו. ומי שחותמו אמת ידריכנו בדרך האמת. אמן.
<h2>דף מט.</h2>
ניקבה הריאה במקום שמישמשה יד הטבח, תולין במישמוש הטבח וכשרה, שהרי תולין בזאב, שאם בא זאב ונטל בני מעים והחזירם מנוקבים אמרינן הזאב ניקבן. ונלמוד מזה, דריאה ומעים דין אחד להם. וכ"כ הר"ם והר"ש. ולדבריהם אם ניטלה הריאה ולא נבדקה מסירכא כשרה, כמו שביארנו. ור"ש כתב על זה "ואין מפרסמין הדבר". מורנא, והוא תולעת הנמצאת בבהמה בריאה, שיוצא ממנה, כשרה, שלאחר שחיטה פירש. שכל זמן שיש חמימות בריאה אין דרך התולעת לצאת. לפי שתולדתו בחמימות, כמו שתולדת הדגים במים, שאינם רוצים ליפרד משם. אבל לאחר שחיטה, שמתקררת הריאה, יוצאה משם לבקש לה מקום חם.
ונהגו העם לבדוק בסירכות הריאה יותר משאר טרפות היכולים לבא שתפסל בהם הבהמה, לפי שהוא דבר המצוי. ואחר שמצוי הוא, [הוא] כדבר שנולד בו ספק שצריך (לבאר) [לברר] הספק היכא שיכול האדם לבא לידי בירור. אבל אם אין אדם יכול (לבארו) [לבררו], אחר שנשחטה שחיטה כשרה, בחזקת היתר היא עומדת. וכתב רבינו סעדיה גאון טעם לדבר, כי מן הטבע המיוחד לריאה, שהיא קרה ולחה, כתולדת כיחן וניען של בעלי חיים. לפי שהיא שואבת הליחה הזכה אליה מן האיצטומכא. שכך אמרו חכמים ז"ל [ברכות ס"א ע"ב] ריאה שואבת כל מיני משקין. והיא מרחפת על הלב תמיד להבריח את ההבל הרע מן החום הראוי לה. לפי שהיא גוף מתנודד מההבל. ובשרה מתקבץ. מוציאה האויר ההוא שנתחמם, וחוזרת ומתפשטת כדי לאסוף אויר. תקדיח להנף בו על הלב. ולפיכך אלו חוזרים על כח הריאה אם הוא עומד על בוריו אם לאו. ומי שחותמו אמת ידריכנו בדרך האמת. אמן.
<h2>דף נ.</h2>
מקיפין בריאה, ואפילו מערוגה של בהמה זו לערוגה של בהמה אחרת. והני מילי מדקה לדקה ומגסה לגסה, כגון צאן לצאן ושור לשור. ויש מפרשים מאונא לאונא או מאומא לאומא, אבל מדקה לגסה ומגסה לדקה לא.
<h2>דף נה.</h2>
הכליות שניטלו או שניקבו לחוץ או שנחתכה כשרה, הן בשתיהן הן באחת מהן. דאיסור חתך הוא בטחול, אבל בכליות ודאי כשרה. וכל שכן ללישנא בתרא דגמרא דאמר נקב לחוד ונחתך לחוד. היה לקות אף באחת מהן טרפה. ודוקא כשיגיע הלקות אף למקום חריץ שבו. והוא לובן היוצא מתחת המתנים הנכנס בתוך הכוליא. לקות זה, חכמי צרפת פירשו בו מוגלא. ואע"פ שלענין פסק כך הוא, אין הדברים נראים לענין פירוש. שהרי אמרו על לקות זה, שכיוצא בו אף בריאה טרפה. והדבר ידוע שהמוגלא בריאה כשרה. אלא לקות זה בשר המתמסמס ונופל חתיכות חתיכות. והוא הנאמר על כיוצא בה [נ"ג ע"ב], כל שהרופא גורדו ומעמידו על בשר חי, אף זה בריאה פסול. ויש מפרשים לקות זה בשינוי מראה. ואין הדברים נראים. וכן אם נתמלאת מוגלא, או מים עכורים אע"פ שלא הסריחו, או מים סרוחים אע"פ שאינם עכורים, והגיע למקום חריץ טרפה. אבל אם נתמלאת מים זכים ולא הסריחו, או לקתה ולא הגיע למקום חריץ כשרה. והר"ם ז"ל פירש בלקות כוליא כפירוש השני, ואמר שנעשית כבשר המת שהבאיש אחר ימים, שאם תאחוז במקצתו יתמסמס ויפול, והגיע חולי זה עד הלובן שבכוליא, היינו דאמרינן דמטא לקותא למקום חריץ. וראינו להראב"ד שמתיר בכוליא אפילו מים עכורים. וחקרנו על זה על מעשה אחד אירע לנו במגדול שילה, בכבשה אחת נשחטה ונבדקה בחול המועד של חג הסוכות, ונמצאת כשרה. ונמכרה כולה לבני קהלינו. וכשבא המנקר לנקר הירך שלה והוציא הכוליא, מצא לקות מעט על הכוליא, וראה שיצאו ממנה שלש טיפות מים זכים. ובראותו הלקות ההוא אשר היה על מקום החלק שבכוליא מלמעלה חשש עליו, והראה אותה הכוליא לקצת חבירינו משם. ובתחלה חששו ללקות, והביאוה אלי. ולקחתי סכיני ופתחתי וחתכתי הכוליא לשתי חתיכות. ומצאתי הכוליא כולה בשלימות, נקיה מכל מוגלא ומכל שום מים. והראיתי להם לשון ההלכה דאלו טרפות, דלקתה בכוליא אחת טרפה והוא דמטי לקותא למקום חריץ וכל אותה הסוגיא. גם ראינו כל פסקי המחברים והגאונים המכשירים והכשרנוה. גם שלש טיפות מים הצלולים שיצאו ממנה לא היו מסריחים כלל, [אלא היו] כמי הבאר המתוקים. וכל הכוליא היתה בריאה מעליה ומפנים ככל האחרות הבריאות, זולת הלקות המעטי שנמצא על ראשה רחוק מאד ממקום חריץ.
<h2>דף נה:</h2>
יש כשר בריאה ופסול בכוליא, והוא מוגלא. פסול בריאה וכשר בכוליא, נקב. פסול בזה ובזה, לקותא. כשר בזה ובזה, מים זכים. ודוקא דצילי, אבל עכירי טרפה. וצילי נמי לא אמרן אלא דלא אסרוח, אבל אסרוח אע"ג דצילי טרפה. ואית דמפרשי דדוקא בכוליא, אבל בריאה בין עכירי בין אסרוח כשרה.
חרותה בידי שמים כשרה. איזו היא חרותא כל שצמקה ריאה שלה [בידי שמים]. היכי דמי בידי שמים כגון ששמעה קול רעם או זיקין וכיוצא באלו ונכנס בה פחד וחרדה וצמקה ריאה שלה, זהו בידי שמים וכשרה. אבל אם ראתה אדם ששחט לפניה בהמה אחרת ופחדה ויבשה ריאה שלה טרפה. ומנא ידעינן בקייטא מייתינן משיכלא דקוניא ומלינן לה מיא קרירי. בסיתוא מייתינן משיכלא שחימא. פירוש שחורה, שאינה מצוננת כל כך כלבנה. ומלינן לה מיא פשורי ומותיב ומנח לה בגווה מעת לעת. ואי הדרא ובריא, בידי שמים היא וכשרה. ואי לא, בידי אדם היא וטרפה.
